Troumot
Daf 55a
משנה: דְּבַשׁ תְּמָרִים וְיֵין תַּפּוּחִין וְחוֹמֶץ סִיתְוָונִיּוֹת וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵּירוֹת שֶׁל תְּרוּמָה. רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִין כְּמוֹנֵי פַטָּמִין אֶלָּא אָֽמְרוּ שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִין וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.
Traduction
Pour le miel de dattes (340)Cf. Babli, Berakhot 38a Ê; Hulin 120v., le vin de pommes (cidre), le vinaigre, le jus de raisins tardifs et tout autre espèce de jus de fruits d’oblation (excepté le vin et l’huile), on est tenu, selon R. Eliézer (lorsqu’on mange par erreur de cette oblation), de restituer le montant avec 1/5 de supplément; selon R. Josué, on est dispensé de ce supplément (non du capital). Selon R. Eliézer aussi, ces liquides comme tels propagent l’impureté. R. Josué dit: Les sages n’ont pas compté au hasard 7 liquides comme des grains d’aromates (dont le nombre est approximatif), mais ils ont précisé les 7 liquides qui transmettent l’impureté (341)Ce sontÊ: l'eau, la r(Os le vin, l'huile, le miel d'abeilles, le lait et le sang. Voir Makshirin dernier, 4; tous les autres restent toujours purs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דבש תמרים. אם עשה מהן דבש דלכתחילה אין עושין מתמרים של תרומה דבש ולא וין מתפוחים כדתנן במתני' דלקמן:
וחומץ של סתווניות. והן ענבים שאינם מתבשלים עד ימות הסתיו ועושין מהן חומץ:
ושאר כל מי פירות של תרומה. חוץ מהיין והשמן:
ר''א מחייב קרן וחומש. לזר האוכלן בשגגה דחשיב להו משקה תרומה:
ור' יהושע פוטר. דלא חשיבי משקה ובגמרא מוקי לה בשזבו מהן עד שלא נטבלו למעשרות:
מטמא משום משקה. כשאר משקין שהן מיטמאין ומכשירין את הזרעים:
לא מנו חכמים שבעה משקין. כדתנן בפ''ו דמכשירין ואינם כמוני פטמין כהפטם הזה שמונה מיני בשמים שלו כך וכך ושלא בדקדוק אלא בדקדוק אמרו שבעה משקין טמאין ומכשירין את הזרעים ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים והסימן י''ד שח''ט ד''ם ושאר כל המשקין טהורין והלכה כר' יהושע:
הלכה: הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר מַה פְלִיגִין בְּחוֹמֶשׁ אֲבָל בְקֶרֶן אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. מַה פְלִיגִין לְשֶׁעָבַר הָא בַתְּחִילָּה אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. וְתַנִּינָן דְּבַשׁ תְּמָרִים רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. כָּאן שֶׁזָּכוּ מִשֶּׁנִּטְבְּלוּ. וְכָאן שֶׁזָּכוּ עַד שֶׁלֹּא נִטְבְּלוּ.
Traduction
On a cru que la discussion dans cette Mishna ne porte que sur le point de savoir si le 5e supplémentaire est dû ou non; tandis que, pour le capital, R. Josué reconnaît aussi que c’est dû. De même, ils ne discutent qu’en cas de fait accompli; mais, en principe, R. Josué reconnaît aussi que c’est dû. Mais comment se fait-il qu’il soit dit ailleurs (342)Tossefta sur Terumot 9: ''Le miel de dattes est soumis aux dîmes, selon R. Eliézer; R. Josué les en dispense''? Comment se fait-il qu’il soit moins sévère que pour l’oblation? Lorsque le miel a coulé des dattes après que le fruit est devenu sujet aux dîmes, celles-ci sont dues aussi pour le miel; lorsqu’il a coulé avant cette obligation, le droit n’est pas dû.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר דלא פליגי ר''א ור' יהושע אלא בחומש אבל בקרן מודה ר' יהושע דחייב עליהן וכן לא פליגי אלא בלשעבר אם עשה מהן דבש אבל לכתחילה אף רבי יהושע מודה דאין עושין מהן שאין משנין אותן מברייתן כבמתני' דלקמן:
ותנינן. בתוספתא פרק ט' דבש תמרים ר''א מחייב במעשרות דחשיבי משקה ור' יהושע פוטר דלא חשיבי משקה ובתוספתא שלפנינו חסר דברי ר' יהושע שמעינן מיהת דלר' יהושע לא חשיבי משקה וקשיא על דהוון בעיין מימר דבקרן מודה ר' יהושע הא מכיון דר' יהושע פוטרן ממעשרות לא חשיבי מידי דעיקר התמרים משום גופן היא:
כאן שזבו בשנטבלו. כלומר לעולם לר' יהושע חשיבי הן ומה דמדייקי ומפרשי אליביה דבקרן מיהת מודה בשזב הדבש מהן לאחר שנטבלו למעשרות כדתנן בפ''ק דמעשרות התמרים משיטילו שאור וכאן בתוספתא דר' יהושע פוטר אותן מחיוב מעשרות כשזבו קודם שנטבלו למעשרות ולא חל עליהם חיוב מעשרות וקמ''ל דאע''פ שכבר זב הדבש מהן וה''א דכמו שנטבלו דמי אפ''ה הואיל והתמרים עצמן לא נטבלו לאו כלום הוא:
מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁאִם עִישֵּׂר עַל הַתְּמָרִים אֲפִילוּ בְּאִסְפָּמִיָּא דִּבְשָׁן מוּתָּר. מִילְתֵיהּ אָמַר שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִן הַתְּמָרִים עַל הַדְּבָשׁ לְפִי תְּמָרִים. רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּנֵּי רִבִּי נָתָן אוֹמֵר לֹא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא יֹאכַל מִן הַתְּמָרִים עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר עַל הַדְּבָשׁ. מִילְתֵיהּ אָמַר שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִן הַתְּמָרִים עַל הַדְּבָשׁ לְפִי דְבָשׁ וּלְפִי תְּמָרִים.
Traduction
R. Eliézer reconnaît que si l’on a prélevé la dîme sur les dattes, leur miel fut-il en Espagne (au bout du monde), il est permis d’en user. Ce qui le prouve, c’est qu’il est dit que l’on rédime les dattes pour libérer le miel en comptant le nombre des dattes (non la quantité de miel). – Il vient d’être dit que R. Eliézer exige les dîmes. On a enseigné à ce sujet de R. Nathan dit: Ce n’est pas que R. Eliézer exige expressément la dîme, mais il est dit seulement qu’il ne faut pas consommer le miel avant d’avoir rédimé les dattes (afin que l’on puisse à la vue du miel, estimer quelle quantité est due). Ce qui le prouve, c’est qu’il est dit: On rédime les dattes pour libérer le miel, en tenant compte des deux, du miel et des dattes.
Pnei Moshe non traduit
אפי' באיספמיא דבשן מותר. כלומר שעישר על התמרים שהן כאן אפי' הדבש שיצא מהן כבר הובא במקום רחוק אפילו באיספמיא ואי אפשר לו לידע שיעור הדבש כמה יעשר עליו אפ''ה מותר כדמסיק ואזיל. מילתיה אמרה כלומר שמעינן מהא דחכי בתוספתא דמודי ר''א וכו' שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים אשר הן לפניו וא''צ לידע כמה דבש יצא מהן אלא משער איתו לפי התמרים:
ר''א מחייב במעשרות. תני שם דר' נתן אליבא דר''א לא אמר כן:
לא שר''א מחייב במעשרות אלא שרבי אליעזר אומר שלא יאכל מן הדבש עד שיעשר על התמרים. כצ''ל וכך הוא בתוספתא:
מילתיה אמרה. שמעינן מר' נתן אליבא דר''א שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי הדבש ולפי התמרים כלומר דהא דקאמר שהדבש פטור מן המעשרות היינו אם כבר עישר על התמרים ולא עישר על הדבש אין הדבש בפני עצמו מתחייב במעשרות אבל לכתחילה צריך שיעשר מן התמרים על שתיהן לפי שיעור התמרים ולפי שיעור הדבש והלכך לא יאכל בתחלה מן הדבש עד שיעשר את התמרים:
55a רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִמִּידָּתוֹ. וְחָרָנָה אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְאָמַר רִבִּי לָעְזָר אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת תַּמָּן בְּכֹהֵן כָּאן בְּבַעְלִים. הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן הוּא דְאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
רבי אלעזר ורבי יוחנן. פליגי בפירושא מפני שממעיטו דמתני':
ממידתו. שנחסר ע''י בישול:
משותיו. שאינו יפה כל כך כמו יין חי ובנ''א חפצין בחי יותר מבמבושל:
ולא ידעין וכו'. כדגרסי' להא לעיל בפ''ב בהלכה ט' ושם מפורש:
יְהוּדָה בֶּן כֵּינִי רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
יהודה בן ביני אמר בשם ר' אימי. דקאמר אף בשם ר''ל כן דמפני שממעטו משותיו הוא:
Troumot
Daf 55b
55b רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. תַּנֵּי רִבִּי נָתָן אוֹמֵר לֹא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַשְׁקֶה. שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.
Traduction
Selon R. Eliezer aussi, ces liquides comme tels propagent l’impureté'', est-il dit. On a enseigné que R. Nathan dit: ce n’est pas que R. Eliézer les déclare susceptibles de prime abord comme liquides de propager l’impureté; la discussion entre R. Eliézer et R. Josué n’a lieu qu’au cas où un liquide est tombé dans l’un des divers jus précités: en ce cas, dit R. Eliézer, ce liquide tombé rend le reste susceptible d’impureté; mais, selon les autres sages, on se règle d’après la majeure partie avec laquelle ce liquide est confondu.
Pnei Moshe non traduit
ר''א מטמא משום משקה. תני עלה בתוספתא שם ר' נתן אומר לא שר''א מטמא אותן לבדן משום משקה אלא בנפל משאר משקין לתוכן בהא הוא דנחלקו דר''א ס''ל דשאר משקין לא נתבטלו בהן וחכמים אומרין הולכין אחר הרוב ואם הרוב מאותן מי פירות נתבטלו שאר המשקין ברוב:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נָתָן רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר אֵין מֵי פֵּירוֹת בְּטֵילִין לְעוֹלָם. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא טָמֵא. וְהָדֵין רִבִּי לִיעֶזֶר דְּהָכָא.
Traduction
D’après l’opinion de R. Nathan, R. Meir, R. Eléazar b. Jacob et R. Eliézer professent tous trois une opinion analogue: R. Meir a déjà exprimé au sujet du bain légal (343)Mikvaot 7, 4, que le jus de fruits qui tomberait là n’est jamais annulé, quelle que soit la quantité prédominante; R. Eliézer b. Jacob a formulé son opinion en disant (344)Makshirin 6, 3 que la sauce de poisson pure dans laquelle est tombée de l’eau, si peu que ce soit, reprend son état primaire impur (elle est généralement considérée comme impure, jusqu’à preuve contraire); enfin R. Eliézer a dit ici son avis que le liquide propage l’impureté (comme l’a rapporté R. Nathan).
Pnei Moshe non traduit
ר''מ דהוא אמר. בתוספתא דמכשירין פ''א דאין מי פירות בטלין לעולם דתנינן שם מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהן טמאין דברי ר''מ וחכ''א הולכין אחר הרוב:
דתני. בפ''ו דמכשירין ראב''י אומר ציר טהור שאינו מוכשר לקבל טומאה שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ואינן בטלין בציר והדין ר''א דהכא דס''ל דשאר המשקין אינן בטלין במי פירות:
טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְכָל מַשְׁקֶה. מַה טַעֲמָא דְּרַבָּנִין אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה. מַה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר כְּלָל וּפְרָט הַכֹּל בִּכְלָל. וְרוּבָּה מִדְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר אֲפִילוּ כְּלָל וּפְרָט וְחָזַר וְכָלַל הַכֹּל בִּכְלָל. רִבִּי פֶּרִיגוֹרִי דְקַיְסָרִין אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶלָּא כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַה דְאִית לְכוֹן אֲשֶׁר יֵאָכֵל פְּרָט לְאוֹכֶל סָרוּחַ. כֵּן אִית לִי אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה פְּרָט לְמַשְׁקֶה סָרוּחַ. אָמַר לוֹ לֹא דוֹמִין אוֹכְלִין לְמַשְׁקִין. לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכֶל סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָהוֹר. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָמֵא. דָּבָר אַחֵר לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכְלִין הַמְּיוּחָדִין לְאָדָם אֵין צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקִין הַמְּיוּחָדִין לְאָדָם צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. וּמִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִין מַחֲשָׁבָה יְהֵא מַשְׁקִין סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָמֵא. הוֹאִיל וְהֵן צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה יְהֵא מַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ טָהוֹר. דָּבָר אַחֵר אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אִם אָֽמְרָת בְּאוֹכְלִין שֶׁכֵּן אוֹכְלֵי בְהֵמָה לְאָדָם אֵינָן בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה. תֹּאמַר בְּמַשְׁקִין שֶׁכֵּן מַשְׁקֶה בְהֵמָה לְאָדָם בָּאִין בְּמַחֲשָׁבָה. וְתַנֵּי כֵן כָּל מַשְׁקֶה מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה פְּרָט לְמַשְׁקֶה סָרוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. אָֽמְרוּ לֹו אֵין מַשְׁקִין יוֹצְאִין לֹא עַל יְדֵי עוֹפוֹת וְלֹא עַל יְדֵי פָרָה.
Traduction
R. Eliézer, en opinant ainsi, s’appuie sur ce qu’il est dit (Lv 11, 34): tout liquide, en général. Les autres sages au contraire ne l’y comprennent pas, en raison de l’expression restrictive: qui est potable (ibid): or, les jus de fruits dont il est question dans notre Mishna n’ont pas pour but ordinaire de servir de boisson, mais de comestible. Est-ce à dire que R. Eliézer adopte l’avis de R. Ismael disant qu’en présence de 2 indications contraires, une règle générale et une exception, la règle générale l’emporte (et tout est considéré comme liquide)? Et même il outrepasse l’opinion de R. Ismael qui dit: lorsqu’après l’énoncé d’une exception on constate une règle générale et qu’il y a ensuite une exception, celle-ci l’emporte? (pourquoi donc y admet-il comme liquide les divers jus précités)? R. Frigorin de Césarée répond au nom de R. Eliézer bar R. Ismael que telle est la réplique faite par R. Eliézer (345)Torath Cohanim, 9, 1 aux autres sages ses contradicteurs: de même que vous admettez à titre de restriction l’expression (ib.) mangeable (pour l’homme), afin d’en exclure ce qui est corrompu, de même j’admets que le mot potable exclut tout liquide corrompu, mais non les jus de fruits. Il n’y a pas de comparaison, répondent-ils, entre le manger et le boire: tu es bien tenu d’admettre que lorsqu’un mets (p. ex. de la viande corrompue avant d’abattre l’animal) était hors d’usage dès le principe, il reste pur (non susceptible d’impureté, n’ayant jamais pu servir); tandis qu’il n’en est pas de même des liquides, qui, même en étant corrompus dès le principe, seraient susceptibles d’impureté. Il y a encore une autre différence: le manger, étant toujours destiné à servir de nourriture à l’homme, n’a pas besoin d’y être affecté par une pensée spéciale, tandis que tout liquide pour avoir cette destination devra y avoir été affecté. Mais est-ce possible? si pour ce dernier il faut y avoir affecté sa pensée spécialement, comment le liquide peut-il à l’origine être susceptible d’impureté, et, au contraire s’il a été corrompu dès l’origine, il devrait rester à plus forte raison toujours pur, n’ayant jamais compté comme liquide? ils ont pu répondre ceci: il y a cette différence pour le manger que la nourriture habituelle aux bestiaux devant servir par exception à l’homme n’aura pas cette destination par l’effet d’une pensée spéciale; tandis que le liquide habituel aux bestiaux devra servir à l’homme: il aura cette destination exceptionnelle par une pensée spéciale. On a enseigné ainsi: Puisqu’il est dit: Tout liquide (ibid), à quoi bon ajouter ensuite le terme potable? C’est pour exclure le liquide corrompu, dit R. Eliézer; les autres sages n’admettent pas cette explication, car les liquides même corrompus ne perdent pas leur usage auprès des oiseaux et des bestiaux.
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר''א. דכתיב גבי הכשר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי. יטמא ודריש ר''א וכל משקה לרבות מי פירות שהן מכשירין ורבנן דרשי אשר ישתה העשויין לשתיה פרט למי פירות שאינן לשתייה:
מה. ושואל הש''ס אם ר''א ס''ל כר' ישמעאל דהוא אמר כלל ופרט הכל בכלל כלומר אפי' הכלל בתחילה ואח''כ הפרט כמו הכא וכל משקה כלל אשר ישתה פרט ואפ''ה הכל בכלל וזהו כמ''ד הכי בהאי תלמודא בפ''ו דנזיר דאין חילוק בין כלל ופרט ובין פרט וכלל:
ורובה מדר' ישמעאל. דר''א עדיפא מדר' ישמעאל דר''א ס''ל אפי' במקום דאיכא כלל ופרט וחזר וכלל הכל בכלל ולא דריש כעין הפרט ואלו לר' ישמעאל דרשינן כעין הפרט דוקא כדתני בברייתא די''ג מדות:
ר''א בר' ישמעאל. כלומר לעולם ר''א בעלמא כר' ישמעאל ס''ל וכהאי דתני בי''ג מדות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ושאני הכא דכך משיב ר''א לחכמים כמה דאית לכון אשר יאכל פרט לאוכל סרוח כלומר דהא גבי אוכלין ג''כ כתיב מכל האוכל כלל אשר יאכל פרט דוקא הראוי לאכילה לכל ואפ''ה לא דרשיתו במידת כלל ופרט משום דאשר יאכל לא בא למעט אלא פרט לאוכל סרוח דאינו ראוי לאכילה כלל ה''נ דריש גבי משקה אשר ישתה פרט למשקה סרוח ולא למעוטי מי פירות:
לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור. הוא וכמ''ד דאין ראוי לגר לאו בר קיבולי טומאה הוא תאמר במשקה דלית לן למעוטי לענין טומאה ואפי' משקה סרוח מעיקרו מקבל טומאה וה''ה לענין הכשר:
שכן אוכלין המיוחדין לאדם אינן צריכין מחשבה. לענין טומאת אוכלין כדתנן ברפ''ג דעוקצין תאמר במשקין שצריכין לעולם מחשבה:
ומפני וכו'. כלומר דמתמה עלה דהאי פירכא דכי מפני שהמשקין צריכין מחשבה אתם רוצין ללמוד דיהא משקה סרוח מעיקרו טמא אדרבה דהואיל וקילי שהן צריכין מחשבה א''כ בדין הוא דיהא משקה סרוח מעיקרו טהור:
דבר אחר וכו'. כלומר אלא אי שמעת להאי דבר אחר הכי הוא דקאמרי ליה:
שכן אוכלי בהמה לאדם אינן באין במחשבה. דלא מהני מחשבת אוכלי בהמה לאדם תאמר במשקין דחמירי דמהני בהו מחשבה למשקה בהמה לאדם כגון המים וא''כ בדין הוא דנחמיר בהו דאפי' משקה סרוח מעיקרא טמא:
ותני. בברייתא דת''כ פרשת שמיני בהדיא כן דפליגי במשקה סריח בדרשה דקרא אשר ישתה:
אין משקין יוצאין לא ידי עופות ולא ידי פרה. כלומר אין המשקין יוצאין מטומאתן לא כשהן ראויין לעופות ולא כשהן ראויין לפרה ואע''פ שאינן ראויין לאדם דהוא משקה סרוח אפ''ה כל זמן שראויין לעופות ולבהמה לא יצאו מכלל תורת משקין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source